שבעה שיעורים שקיבלתי מהימנעות מקנייה במשך 200 יום

לפני מספר חודשים, עברתי ניסיון הכי לא נעים של חיים : אבא שלי נפטר בגלל סרטן.

בחברה שלנו, לא מקובל לבכות במשך זמן רב אבדה של אדם קרוב – צריך לעבוד. ועוד צריך לאסוף הרמה של ניירות ולהודיע על מה שקרה לאלפי מקומות שונים. כשסיימתי עם כל זה, החלטתי להוציא מהדירה של אבא כל הדברים שאף אחד לא צריך. זה לא עבודה קלה ופשוטה כלל.

כשפירקתי הרמות של חפצים, הרגשתי שאני נחנקת. כמעט כל דבר היה קשור בזיכרון מסוים שקשור לאבי. היה לי הרבה מה לעשות. לקח לי שבועיים, רק כדי להיפטר מגרוטאות שהצטברו בדירה של אבי שהיה גר בה לבד. חלק היה צריך למכור, חלק הצלחתי להביא כמתנה וחלק היה צריך פשוט לזרוק. קופסאות וקרטונים עם כלים, בגדים, רהיטים, דברי משרד וטונות של הכל מהכל.

זרקתי את כל מה שהוא אסף במשך עשרות שנים.

כדי לקנות את כל הדברים האלה, אבי בזבז בזמנו ים של זמן, כסך ומאמץ. ועתה אני נאלצתי למחזר את זה עם לב כבד ומאמץ רב.

אנחנו הורסים את כדור הארץ שלנו ולא רוצים להשאיר כלום לצאצאים הבאים שלנו – רק בשביל לקנות דברים שברובם אנחנו נשתמש נדיר מאוד ובחלקם כלל לא נשתמש. ועל חלקם של הדברים אנחנו נשכח באותו היום שנקנה.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב ועודד אותי לפעולה.

החלטתי לעשות ניסוי. רציתי לא לקנות שום מוצר חדש במשך 200 ימים ברציפות.

כחלק מאנשים בעלי הכנסה יציבה, אף פעם לא הייתי בעלת משמעת עצמית גבוהה. כמו כולם, הייתי קונה דברים שאני לא יכולה להרשות לעצמי. ומה חשבתי לעצמי? "למה לא?" מסיבה זו היה לי מאוד מעניין, האם אוכל לחיות בלי קניונים וחנויות כל הזמן הזה.

והצלחתי! למעט מוצרי מזון, מוצרי היגיינה ותרופות, אני לא קניתי כלום בחנויות. כל מה שהייתי צריכה, או שהייתי מלווה מאנשים אחרים, או שהייתי קונה יד שנייה דרך אתר מודעות יד שנייה.

זה היה ניסיון מדהים. והנה 7 שיעורים שקיבלתי מהניסוי הזה.

שיעור ראשון : בעולם יש יותר מדי דברים

בזמן שהתפטרתי מרכוש של אבי, ביקרתי בהרבה חנויות שתורמות ואתרים עם מודעות למכירת דברים יד שנייה. אפילו בפייסבוק הרבה אנשים מוכרים אחד לשני מיליונים של דברים.

את האמת נכנסתי להלם מכמות הדברים שאנחנו מייצרים בעולם. הרים של בגדים, טונות של רהיטים, כלים, סירים – אוקיאנוס של חפצים שאי אפשר לתאר במלים. חלק עצום של כל זה מסיים את חייו בפחי זבל. אני בספק אם אנחנו צריכים עוד יותר חפצים מזה.

שיעור שני : אנחנו תלותיים בקניות ברמה של מחלה

כשניסיתי להחליף את הצורך שלי בקניות באמצעות מוצרי יד שנייה, כשהתחלתי לבקר בחנויות שמחלקות תרומות, הייתי בהלם מכמות חפצים לא נחוצים סביבנו.

בחנויות האלה, היו המון מוצרים באריזה שאף אחד לעולם לא פתח. פגשתי אפילו נרות ריח חדשים באריזה.

הבנתי שמעשה הקנייה עצמו היא תוצאה של מניפולציה ולא תוצאה של בחירה מודעת.

שיעור שלישי : אנשים למדו לחשוב שיד שנייה – זה לא היגייני

כשתיארתי בבלוג את הניסיון שלי, קיבלתי תגובות רבות עם טענה שלקנות מוצרים יד שנייה זה לא היגייני. אנשים טענו שקניית בגדים, רהיטים ומוצרים אחרים מיד שנייה – זה נמוך מדי בישבילם, ומוצרים עצמם מלאים בבקטריות של אנשים אחרים.

זה מוזר!

אנשים שתורמים את הדברים שלהם, עושים את זה עם חיוך על הפנים. אז למה אנחנו חושבים שזה רק לעניים ולא בשבילנו?

שיעור רביעי : אתם לא צריכים סופרים גדולים שמעשירים חברות גדולות

ב-200 ימים האלה, אני הבנתי שממש לא צריכה סופרמרקטים. כל המוצרים אפשר לקנות ליד הבית במרחק של מאות מטרים. ולעשות קניות במכולות בשכונה אפילו נעים יותר : הם תמיד נקיים יותר, יש בהם יחס אישי יותר ללקוחות.

כשאתם הולכים לסופר, בלי להתכוון אתם קונים הרבה מוצרים שאתם לא צריכים, שלא היו ברשימת הקניות שלכם. בסופר הכל מאורגן בשביל שתקנו יותר ממה שהתכוונתם לקנות. אתם רוצים לנסוע לחנות גדולה כדי לחסוך ובמציאות, מוציאים הרבה יותר ממה שהייתם מוציאים אילו הייתם נשארים בבית.

שיעור חמישי : שום דבר לא חדש ושום דבר לא יקר

חשבון שלי בבנק נח במשך חצי שנה האחרונה. אני לא משתמשת בכרטיסי אשראי, אין עלי שום לחץ פיננסי. אני לא לחוצה וסוף סוף מבינה : הרבה יותר טוב לחיות בלי שופינג, מאשר אתו בתוספת פחד להישאר בלי כסף.

זה מחיר גבוה מדיי בשביל סתם חפצים.

שיעור שישי : זה מדהים לשלם לאדם ספציפי ולא לחברה גדולה

כשאתם קונים משהו דרך מודעת יד שנייה, אתם מבינים, שרוב המוכרים – אנשים כנים ונחמדים שרוצים למכור לכם מוצר שימושי. הם אנשים נורמאליים, ומוכנים לתת לכם משהו חדש במחיר סביר ואפילו עם הנחה קטנה. הם קנו משהו שהם לא צריכים והם שמחים להזדמנות להחזיר את כספם. קניית מוצר שלהם, תגרום להם לשמחה רבה יותר משמחה של מוכר בחנות. הם יהיו אפילו שמחים יותר ממנהל החנות שניסה לדחוף לכם טלוויזיה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם.

וזה פשוט נעים לדעת שכסף הזה מגיע לכיס של אדם נורמאלי ולא לרווחים של חברה.

שיעור שביעי : אני באמת לא צריכה את כל החפצים האלה

זה נכון, יד מוצרים שאתם לא יכולים לרכוש יד שנייה. הרבה מוצרים. בדרך כלל כל המוצרים האלה קשורים בהיגיינה. כשהייתי צריכה לקנות אותם, הייתי מאלצת את עצמי לעשות את זה.

מאז שהתחלתי את הניסוי, רוב הדברים בחיי נשארו במקומם. אני חייה, הולכת לעבודה, נפגשת עם חברים, נוסעת במונית. ומשכורת שלי היום יותר גבוהה מההוצאות שלי. אני כבר לא לחוצה כמו פעם ואני מרגישה שלווה פנימית והרמוניה. היום אני מבינה שרוב המוצרים שנמכרים לא עולים את המחיר שמבקשים עבורם.

אני חושבת שמינימליזם – זה סגנון אופטימאלי למחייה. כדי להבין את זה, הייתי צריכה לאבד את אבי. אבל אני מקווה שאתם לא תצטרכו לעבור דרך גיהינום כזה כדי להבין את התובנה שקיבלתי.

אני מקווה שפוסט הזה יגרום לכם לחשוב איך אתם מתנהגים בחנויות גדולות. האם באמת אתם צריכים לחפש מבצעים ולשים לב להנחות? אולי זה רק שקר עצמי?

מקור : http://www.collective-evolution.com/2015/08/19/7-eye-opening-lessons-i-learned-from-buying-nothing-new-for-200-days/