הצד האפל של מדד מחירים לצרכן

חישובים כלכליים רבים בארץ ובעולם מתבססים על מדד המחירים לצרכן. באמצעות מדד המחירים לצרכן, מחשבים מחירים ראליים עבור מוצרים ומבינים איך האינפלציה משפיעה על מחירי המוצרים. 

אבל מה הוא המדד הזה ומה הוא משקף בדיוק? כשבדקתי בויקיפדיה, מצאתי, שמטרתו של מדד המחירים לצרכן היא למדוד את השינוי ברמת המחירים. זה אומר, שאם מדד המחירים לצרכן עלה בשנה ב-3%, רמת המחירים עלתה ב-3%. וכך, יש לי יכולת לחשב את המחיר הראלי עבור המוצרים. 

איך זה עובד? ניקח לדוגמא חלב, שמחירו היום -  5.75 ₪. באמצעות מדד מחירים לצרכן, ניתן לחשב את מחירו  לפני 10 שנים. לצורך כך, מורידים את שעור עליית המדד  מהמחיר של היום. ואז מה? האם יהיה ניתן לקבל את מחיר החלב שהיה מלפני 10 שנים? ברור שלא. 

אז אולי, אם נחשב את מחיר החלב מלפני 10 שנים, על ידי הפחתה של המדד עבור מוצרי חלב בלבד, נקבל את מחיר החלב מלפני 10 שנים? גם לא. מדד החלב, כולל בתוכו מחיר משוקלל עבור מוצרי חלב שונים ולא מחירי החלב ספציפיים. 

אז מה בדיוק משקף מדד מחירים לצרכן? 

לפי התאוריה, מדד מחירים לצרכן, אמור לשקף, את רמת המחירים הכללית. יש אנשים שטוענים שמדובר במדידת האינפלציה. הכלכלה המודרנית, רואה במדד מחירים לצרכן, מדד שמשקף את השינויים במחיר הכסף. ישנו שימוש רחב במדד המחירים לצרכן, על מנת להגיע לערך הראלי של המחירים, בהיעדר אינפלציה. 

אבל, אם מדד המחירים לצרכן לא משקף את השינויים במחירים אפילו עבור המוצרים שנכללים בו, כפי שראינו בדוגמא של החלב, מה הוא משקף בדיוק? זאת השאלה שעליה תנסה לענות הכתבה. ראשית כל, נבדוק מהו מדד המחירים לצרכן ומה הוא כולל בתוכו. 

מה מודד מדד המחירים לצרכן?

לשכה המרכזית לסטטיסטיקה, טוענת שמטרת מדדי המחירים, היא למודד את אחוז השינוי שחל במשך הזמן בהוצאה הדרושה לקניית "סל קבוע" של מוצרים ושירותים.

הסל הקבוע, כולל את המוצרים הבאים :

מקור : הכנסה והוצאה חודשית לתצרוכת בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית, 2014

לכאורה, נשמע די הגיוני שאם הסל הכללי לצרכן מתייקר, אז גם החיים מתייקרים. אבל רק לכאורה וזה קשור למספר בעיות הקשורות במדד מחירים לצרכן. 

1. בעיה הראשונה, קשורה למדידת מחיר של מוצרים שונים שנקראים באותו השם. 

למשל, לפני 10 שנים, עלות האינטרנט היה 100 ₪ וגם היום עלות האינטרנט הוא 100 ₪. לכאורה, זה אומר שהמחיר עבור האינטרנט לא השתנה. אבל בפועל, המחיר לפני 10 שנים, היה עבור מוצר אינטרנט של 1.5 מגה והיום עבור מוצר אינטרנט של 100 מגה. מוצר האינטרנט של 1.5 מגה כבר לא נמכר היום. אז האם זה אומר שמחיר המוצר לא השתנה? אי אפשר לדעת, כי  יש כאן מדידה של תפוחים ביחס לאגסים. וזאת הסיבה בגללה קיימות סדרות שונות של מדד המחירים לצרכן כל כמה שנים. בסדרה שונה, נכללים מוצרים שונים שנקראים באותו השם.

2. הבעיה השנייה, היא שמחירי המוצרים השונים משתנים באופן לא אחיד ולכן המדד המשוקלל לא משקף את השינויים במחיר עבור מוצר כלשהוא

למשל, אם עלות האינטרנט ירדה ועלות הדיור עלתה, המדד הכללי לא ישקף את השינויים לא עבור האינטרנט ולא עבור הדיור. אז מה הוא כן משקף? כפי שנאמר בפסקה הקודמת, את הרמה הכללית של המחירים, שלא משקפת אף מחיר של אף מוצר, אפילו אלה שנכללים במדידה. 

מדובר בסל קניות של צרכן דמיוני. צרכן שמעשן, קונה תכשיטים, שוכר דירה, משתמש בגנים, צהרונים, משתמש גם באוטו וגם תחבורה ציבורית בכל הארץ, קונה בשר ועופות, משתמש בעוזרת בית ועוד.. וכל זאת, בפרופורציות שקבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובשימוש מקביל באותו הזמן. 

ומה לגבי אדם לא מעשן, שיש לו דירה משלו, והילדים שלו כבר גדלו ולא הולכים לגנים וצהרונים? מה לגבי אדם שלא משתמש בתחבורה ציבורית ולא קונה תכשיטים? ומה לגבי אדם שלא קונה בשר ועופות, כי הוא טבעוני או צמחוני? די ברור, שמדובר בצרכן דמיוני שאין כמוהו בארץ. כמובן, יש הרבה אנשים שמשתמשים בחלק מהמוצרים האלה בזמנים שונים, אבל אין צרכן שצורך את כל המוצרים ביחד באותו הזמן. 

אבל מה שחשוב לנוהוא, שהמדד לא משקף שינויים במחירים של אף מוצר במשק, אלא משקף את התייקרות המחירים עבור צרכן דמיוני.

3. הבעיה הגדולה יותר, קשורה בשינוי המחיר של המוצרים עצמם. מדד מחירים לצרכן, לא משקף את האינפלציה המוניטרית. 

כאן, חשוב להבין מה הוא המקור לשינויים במחירים שאותם מודד מדד מחירים לצרכן. או מה עומד מאחורי המספרים שנכללים במדד מחירים לצרכן.

מילטון פרידמן בזמנו טען שאינפלציה תמיד מוניטארית בבסיסה[1]. כלומר, אם בנק ישראל ידפיס יותר כסף, בסופו של דבר לא יהיה יותר כסף מבחינת כוח הקנייה, אלא יהיה יותר כסף מבחינת כמות הכסף בלבד. כלומר, אם יש במשק 100 ₪ ובנק ישראל ידפיס עוד 100 ₪ , עם הזמן, נוכל לקנות עם ה-200 ₪,  בדיוק מה שיכולנו לקנות ב-100 ₪ לפני הדפסת הכסף. 

בהתאם למילטון פרידמן, הבנק המרכזי היום מודד את ההשפעה של הדפסת הכסף על המשק, באמצעות - אכן כן - מדד מחירים לצרכן. זאת דרך אגב גם ההצדקה למדידת המחיר לצרכן - לבחון את ההשפעה של המדיניות המוניטארית של בנק ישראל. כלומר, לבחון איך הדפסת הכסף משפיעה על המחירים. 

לפי הדעה הרווחת בכלכלה, האינפלציה תהיה כללית ותשפיע על מחירים של כל המוצרים פחות או יותר באותו הזמן. אבל, כבר ראינו שהמחירים עבור מוצרים שונים משתנים באופן לא פרופורציונאלי וללא קשר לכמות הכסף שהדפיס בנק ישראל.  כלומר, אם לחם מתייקר ב-3%, אין זה אומר שגם הסיגריות מתייקרות ב-3%.

המחירים משתנים ללא קשר אחד לשני ולכאורה, גם ללא קשר לכמות הדפסת הכסף. ישנם מוצרים שמחירם יורד, למרות הדפסת הכסף וישנם מוצרים שמחירם דווקא עולה. ההסבר המקובל קשור לשיפור הטכנולוגי. כלומר, אם הטכנולוגית האינטרנט השתכללה, ונהיה יותר זול לספק שירותי אינטרנט, אז מחיר האינטרנט יהיה זול יותר. ומכאן, גם אם רמת המחירים הכללית, תעלה, מחיר האינטרנט בעקבות השיפור הטכנולוגי, לא יעלה. 

ומכאן עולה השאלה שהכלכלה המודרנית לא עונה עליה - איך בדיוק נוצר שיפור הטכנולוגי? שיפור טכנולוגי לא יכול להתרחש פתאום, ללא השקעה כלשהי. אז מאיפה הוא מגיע? על השאלה הזאת עונה היטב, גישת ההון של בוהם באוורק (בספר הזה). אך מה שחשוב לכתבה הנוכחית, הוא להבין, כי שיפור טכנולוגי מצריך זמן וכסף. כלומר, האפקט של הדפסת הכסף לא יהיה מיידי.

ומה לגבי מוצרים אחרים? למשל למה מחירי הביגוד והנעלה לא עולים? האם גם פה יש שיפור טכנולוגי כל שהו? למה הוצאות על תחבורה יורדים, למרות הדפסת הכסף המואצת על ידי בנק ישראל בעשור האחרון (בין 2006 ל-2015, בנק ישראל הכפיל את בסיס הכסף - ניתן לראות את זה בכתבה שלי כאן)? 

על מנת לענות על השאלות האלה, ניקח הוצאה לדוגמא שבה יש שימוש בכל משקי הבית - הפירות והירקות ונבדוק מה קורה איתה. האם כמות הכסף משפיעה על המחירים של פירות וירקות? כדי לענות על השאלה הזאת, נחקור את הביקוש והיצע בשוק הפירות והירקות. נתחיל מהביקוש.

הביקוש

תארו לעצמכם שפירות וירקות נהיו פי 10 זולים יותר. עכשיו, יהיו אנשים שיתחילו לקנות תותים, יקנו יותר תפוחים ובכלל רוב הציבור בישראל, יקנה פירות וירקות בלי להתחשב במחירים – לפי צורך. רוצים תותים – קונים, לא רוצים – לא קונים. המחיר לא ישחק תפקיד רב, אם קילו תותים יעלה פחות משקל. יחד עם זאת, אפילו במקרה כזה יש גבול כמה תותים אנחנו יכולים לאכול. בשלב מסוים, כשנאכל יותר מדי תותים, פשוט נפסיק לקנות אותם. קארל מנגר, קרא לזה חוק התועלת השולית הפוחתת (law of diminishing marginal utility).בשלב כלשהוא, אנחנו כבר לא נרצה תותים כלל. זה אומר, שהביקוש יגיע לקצה ולא יעלה יותר, לא משנה כמה המחיר ירד. לפי כך, הביקוש לפירות וירקות עלול לעלות. האם זה אומר שאנשים יקנו יותר עגבניות ובצל? 

"חוק התועלת שולית הפוחתת - הוא חוק כלכלי, שלפיו הגברת צריכת המוצרים, תגדיל את תועלת הכללית, אך תקטין את התועלת השולית בהתאם לסיפוק הצורך של הצרכן. לדוגמא, עבור קילו תותים ראשון, אהיה מוכן לשלם 20 ש"ח, עבור קילו תותים השני, כבר 5 ש"ח ועבור קילו תותים נוסף, לא אהיה מוכן לשלם אפילו שקל, כי פשוט לא ארצה יותר תותים. את הכסף, אעדיף לנצל לסיפוק צרכים אחרים. " 

ננסה לבחון מה קורה במציאות ונבדוק מה קורה עם הצריכה של פירות וירקות בארץ. כאשר בודקים את סל המחירים עבור ירקות ופירות, ניתן לראות שאין הבדל משמעותי בין העשירונים בצריכת ירקות ופירות. כמובן, אם נתחשב בכמות הנפשות בכל עשירון, הפער יהיה גדול יותר. 

אך, אם נבדוק קצת יותר לעומק, נראה, עיקר ההבדלים, מגיע דווקא מצריכת פירות ולא מירקות.

מקור עבור הנתונים בטבלאות : הכנסה והוצאה חודשית לתצרוכת בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית, 2014

"כמה מלים על שיטת ההסקה : למרות התפיסה המקובלת היום בכלכלה על ניטראליות של מחיר הכסף בביקוש, הרעיון של שיטת הסקת המסקנות בכתבה, מבוסס על הנחה כי ערך הכסף, יהיה שונה עבור אנשים עם כמות שונה של כסף. כלומר 1000 ש"ח בשביל אדם עשיר, יכולים להיות שווי ערך ל-10 ש"ח אצל אדם עני. יתר על כן, הביקוש לכל מוצר, יהיה בהתאם לצורך הסוביקטיבי של כל אדם, שמבוסס על התועלת השולית שמביא כל מוצר לאדם (לפי חוק תועלת השולית של קארל מנגר שהוזכר קודם לכן). הרעיון של ערך הכסף, מבוסס על תיאוריית הערך של בוהם בווארק (1886). "

מה שאפשר להסיק, הוא כי צריכת הירקות, בכל העשירונים נמצאת פחות או יותר בקצה של הביקוש. בהתאם לגישת הערך של הכסף (שהוצגה לעיל), אדם עשיר, שלא מגביל את עצמו בכמות צריכה של ירקות ופירות, לא צורך הרבה יותר ירקות וצורך טיפה יותר פירות מאדם עני. 
כלומר, קנייה של ירקות נוספים, יביא תועלת שולית נמוכה מאוד ולכן, צרכן יעדיף לרכוש מוצרים אחרים עם תועלת סוביקטיבית גבוהה יותר. זה אומר, ששינויים במחירי הירקות לא ישפיעו באופן משמעותי על הביקוש. יחד עם זאת, שינויים במחירי הפירות, אכן עלולים להשפיע על הביקוש, אבל גם זאת עד גבול מסוים (עד לתועלת שולית המינימאלית), כאשר ניתן להניח, כי לא מדובר בגבול גבוה מדיי.

במלים האחרות, ניתן להניח, כי אנשים בעשירונים 5-10, לא יגבירו באופן משמעותי צריכת הפירות וכמעט ולא יגבירו את צריכת הירקות, גם אם המחירים יירדו באופן משמעותי. לעומתם, בעשירונים התחתונים, תהיה ההשפעה גדולה יותר, אך לא בצורה גורפת. יתר על כן, יתכן מצב שחיסכון בקניית פירות וירקות, לא יגרום לצרכן מעשירונים 1-5 לצרוך יותר פירות וירקות, אלא יאפשר לו להפנות את הכסף הפנוי למטרות אחרות (לפי העדפת הערך הסוביקטיבי עבור צרכים שונים). לדוגמא, יכול להיות, שאדם יעדיף, לקנות סיגריות יקרות יותר, או בגדים חדשים, במקום לקנות עוד תותים. 

אבל, בנוסף לתועלת הסוביקטיבית של המוצר וערך הכסף, חשוב להתייחס גם לשינויים בהכנסות שעלולים להשפיע על ערך הכסף והגברה בצריכת המוצר. המדובר בגורם, אשר קשור למכלול גורמים אחרים שמאפיינים  בעיקר את העשירונים 1-5. הסובסידיות, שכר המינימום במשק, מסים ישירים, כמות הילדים במשק בית ועוד המון המון גורמים אחרים. מה שמעניין, שרוב הגורמים האלה, הינם תחת רגולציה של הממשלה ולא בנק ישראל. 

הממשלה קובעת, את גודל הסובסידיות, את שכר המינימום, . לדוגמא, שכר מינימום עולה כבר כמה שנים ברציפות. גובה הסובסידיות לילדים פעם יורד (בתקופה של לפיד בממשלה) ופעם עולה (בתקופה של ש"ס ויהדות התורה בממשלה). אז מה קובע את גודל הביקוש בדיוק?

די ברור, שחלק ניכר מהביקוש, תלוי דווקא במדיניות הממשלה שבעקיפין, קשורה במדיניות המוניטרית של בנק ישראל. יש כמובן  גם השפעה ישירה של בנק ישראל. כך לדוגמא, שער ריבית נמוך, מאפשר לקחת יותר הלוואות ובכך להגביר צריכה. יתר על כן, שער ריבית נמוך מעודד פתיחת עסקים ובכך גורם ליריד באבטלה. וכל זה בסופו של דבר משפיע על הכסף הזמין בידי הציבור. במקרה של פירות וירקות, ועשירונים 1-5, ההשפעה יכולה להיות מורגשת יותר, יחסית לעשירונים 6-10.  

כאמור, גם עלייה בהכנסות וגם ירידה במחירי פירות וירקות, לא בהכרח יובילו לביקוש גבוה יותר לפירות וירקות. וזאת מסיבה מאוד פשוטה - אי אפשר לשמר את התועלת של פירות וירקות לתקופה ארוכה. מכאן, תוספת בהכנסה, או תוספת כסף כתוצאה מחיסכון, שיגדילו כמות הכסף הפנוי, כנראה יושקע במוצרים שמשמרים את התועלת שלהם לטווח ארוך יותר. לעני זה יהיה ביגוד, ריהוט, או ציוד חשמלי ולעשיר יותר - רכב או דירה. לעשיר עוד יותר, זה יהיה השקעה בנכסים לטווח הארוך, כמו מכשירים פיננסיים, נדל"ן, השקעה בציוד יצרני כמו מבני, קרקעות וכד'. 

ההיצע

כעת, בואו נראה את מצב ההיצע. יש בארץ מועצה לחקלאות ששולטת באופן מרוכז בהיצע של פירות וירקות. כלומר, יש כאן היצע שנשלט על ידי גוף מלאכותי ולא היצע שנשלטת על ידי השוק החופשי. יתר על כן, בארץ יש חסימה חלקית של ייבוא  פירות וירקות ולכן, 

גם שליטה בהיצע וגם בלעדיות בשוק הפירות והירקות, יוצרים מונופול שפועל כקרטל באמצעות תיאום מחירים בין חקלאים שונים. מצד אחד, הם רגישים לביקוש, אך מנגד, יש להם שליטה על ההיצע וזה מה שמאפשר להם לתחזק מחירים שמתאימים להם. 

האם המדיניות המוניטארית של בנק ישראל משפיעה על ההיצע של פירות וירקות? אולי כן, אבל באופן מאוד מאוד מוגבל ותמיד בדיעבד. במה תלוים  מחירי הירקות והפירות? למשל בהוצאות לגידול שקשורות בחומרים, במזג האוויר, בעלויות מים, בעלויות חומרים נגד מזיקים וכד'.. כמו כן, הם גם קשורים לכמות הסובסידיות הממשלתיות, עלות כוח העבודה וכמובן מסים. מי קובע את המחירים עבור כל אלה?

עלות המים, הינה תחת רגולציה ממשלתית, גובה הסובסידיות, גם נקבע על ידי הממשלה. גובה המסים גם הוא נקבע על ידי הממשלה. עלות כוח עבודה, גם ההיא נקבעת על ידי הממשלה – שכר מינימום, מכסה לעובדים פלסטינאים.. די ברור, שהוצאות החקלאי, שיוצר את ההיצע, קשורים יותר לרגולציה של הממשלה, מאשר לרגולציה של בנק ישראל. 

אבל כאן, זה לא נגמר. יש את שרשרת מבנה היצור, הובלה, הפצה ושיווק. מה יש לנו כאן? גם כאן, זה קשור במחיר הדלק, שברובו קשור למסים, מחירי שעות העבודה שכפופים לשכר מינימום ועוד הרבה גורמים אחרים, שנמצאים תחת פיקוח הממשלתי. 

ההיצע והביקוש

אז השאלה היא – מה בדיוק מודד מדד המחירים לצרכן כשבודק את המחיר של הפירות והירקות? כשהביקוש נשלט ברובו על ידי הרגולציה הממשלתית נפגש עם היצע שנשלט ברובו על ידי רגולציה  ממשלתית – נוצר מחיר שברובו קשור לרגולציה ממשלתית. ומכאן, מדד המחירים לצרכן מודד בעיקר את כמות ההתערבות של הממשלה ולא את ההשפעה של כמותהכסף המודפס על המחירים. או במלים האחרות, המחיר עבור פירות וירקות, לא נקבע על ידי שוק החופשי, ולא על ידי ביקוש והיצע, אלא על ידי הממשלה עם השיקולים הפוליטיים  שלה.

מהו מדד מחירים לצרכן באמת

חשוב להבין, שחלק ניכר מהמוצרים שנבדקים על ידי מדד המחירים לצרכן, הינם מוצרים שמחירם נקבע על ידי רגולציה ולאו דווקא ממניעים מוניטאריים. אך האם זה אומר שלכמות הדפסת הכסף אין השפעה על המחירים? כמובן שלא. יש ועוד איך.

כעת ננסה להבין את השרשרת של הדפסת הכסף. החל מ-2009, כל הכסף שמדפיס בנק ישראל מגיע לממון החובות של הממשלה[2]. משם הכסף הזה מגיע לידי פרויקטים ממשלתיים שביניהם גם סבסוד של שכבות חלשות וגם סבסוד של חקלאים. אבל רוב הכסף, נספג דווקא במגזר הציבורי באמצעות שכר לעובדים. מכיוון שרוב עובדי הציבור מקבלים שכר גבוה יותר, ביחס לעובדים בשוק הפרטי[3], הם מקבלים יכולת להוציא יותר כסף, מאשר נהגו בעבר. וכאן השאלה – על מה בדיוק הם מוציאים את הכסף הזה. כפי שראינו בדוגמא הקודמת, סביר להניח, שזה לא יגביר מאד את הצריכתהפירות והירקות שלהם, . אז מה כן?

חסוס הוארטה דה סוטה[4], בהתבסס על גישת ההון של בוהם בווארק,  טוען כי במקרה של אינפלציה מוניטארית (עלייה בכמות הכסף במשק), הכסף יופנה למוצרים עם שימוש לטווח הרחוק, כמו מכוניות ודירות למשל (בדקתי את זה כאן). האם מדד מחירים לצרכן ישקף את זה? ברור שלא.

ובכל זאת מחיר החלב היום יקר יותר ממחיר החלב שהיה לפני 10 שנים. איך זה קרה בדיוק והאם מדד מחירים לצרכן לא שיקף את זה?  המחיר באמת עלה, אבל זה נעשה כתוצאה מהתייקרות של כל שרשרת הייצור. כלומר קודם כל עלו הוצאות היצור ורק לאחר מכן עלה מחיר החלב. 

"אני יודע שתפיסה הזאת נוגדת את התפיסה הכלכלית של היום. שטוענת שמחיר קובע את ההוצאות. כלומר שמחיר מבוסס על הוצאות היסטוריות ועל בסיס ההון הקיים (ציוד, מבנים וכד) וכי פחת מכסה את עלות ההון.   אבל בפועל, זה עובד הפוך - מחיר נישען על ההוצאות וההוצאות  ההוניות של היום לא בהיכרך שוות להוצאות ההוניות של אתמול (מכאן פחת לא תמיד משקף את עלות ההון) והמחיר מבוסס על הוצאות הוניות דינאמיות שכל הזמן משתנות. לפי כך משתנה גם המחיר. עלות ההוצאות, קשורה לכל שרשרת היצור שקודמת למוצרים הוניים שבהם נעשה שימוש על מנת לייצר מוצר. מכאן מחיר הסופי, קשור לכל שרשרת היצור שקובעת את גובה ההוצאות ביצור של כל מוצר. הרעיון לקוח מגישתו של בוהם באוורק (Capital and Interest, 1889).  "

בהתחלה מתייקרים, כל המוצרים לטווח הארוך, כי בהם מושקע רוב הכסף החדש. במלים אחרות, קודם מתייקר הציוד והמבנים ורק לאחר מכן מוצרי צריכה שהם המוצר האחרון בשרשרת הייצור (מוצר ממדרגה ראשונה לפי קארל מנגר).  זה אומר שכסף שהודפס היום, ישפיע על מוצרי צריכה, רק בעתיד, אחרי שיעבור את כל שרשרת הייצור. וזה אומר שמחיר של החלב של היום, עלה כתוצאה מהתייקרות ההוצאות לייצור החלב, כאשר התהליך הזה דינאמי ומושהה בזמן. 

כך קורה, גם למחיר האינטרנט וגם למחירי הירקות והפירות. כך, קורה גם, לשאר מוצרי הצריכה שנכללים במדד מחירים לצרכן. הכסף שהודפס, מגיע קודם כל לסוף שרשרת הייצור, ולאט לאט מגיע למוצרי הצריכה שהינם אחרונים בשרשרת היצור.  

אז מה בעצם מודד מדד מחירים לצרכן?

הנקודה שניסיתי להעביר בכתבה, היא שמחירים של רוב מוצרי צריכה שנכללים בסל, הינם משתנים בהתאם לשינויים המוניטריים באופן ישיר, אלא בעקיפין ולאחר זמן. זה קורה, כי מחירים נקבעים לא באמצעות ביקוש והיצע, אלא כתוצאה משינויים בעלות היצור שיכולים להגיע באמצעות הרחבת שרשרת היצור שמובילה לשיפור טכנולוגי. כפי שראינו, זה יהיה נכון לגבי מוצרים שלא ניתן לקבל מהם תועלת לטווח הארוך. יחד עם זאת, הרחבה מוניטרית תשפיע על הרחבת הביקושים למוצרים עם תועלת לטווח הארוך, כמו רכבים ונדל"ן.

זה אומר, שמדד המחירים לצרכן, ברובו מודד את האפקט של הרגולציה הממשלתית המשפיעה באופן ישיר או בעקיפין על מחירי מוצרי הצריכה. בנוסף, הוא מודד גם את התוצאה הסופית של התייקרות של שרשרת ייצור שהתרחשה במשך חודשים או שנים לפני שהגיעה למוצר הצריכה הסופי. כמובן, המחיר כולל גם את השיפור הטכנולוגי ביצור המוצרים. כל זה מוצג באמצעות שינוי במחיר המשוקלל של המוצר הסופי שנכלל במדד ומשוקלל עבור כלל המוצרים במדד המחירים לצרכן שנועד לשקף את רמת המחירים.

מה קורה כשמצמידים את עלות האינטרנט, למדד המחירים לצרכן? האם יש לכך משמעות כלשהי? ומה קורה, כשמחשבים את מחירי הדירות ה"ריאלי" באמצעות מדד מחירים לצרכן? האם פעולה זו באמת מאפשרת לראות את המחיר הריאלי? את זה כבר תחליטו לבד. 

"כל הגישות שבהן נעשה שימוש בכתבה, שייכים לאסכולה האוסטרית בכלכלה,מלבד מילטון פרידמן ששייך לאסכולה המוניטריסטית.חשוב לציין כי הבדל המהותי, מגיע מאופן ראיית הדברים. אסכולה האוסטרית שמה את האדם היוזם עם תפיסות סוביקטיביות במרכז תיאוריה הכלכלית. גישות המודרניות, הינן פוזיטיביסטיות, ובודקות תופעות היסטוריות באמצעות כלים מתמטיים. "

---

[1] Milton Friedman & Anna Jacobson Schwartz, A Monetary History of the United States, 1867-1960

[2] ניתר לראות את זה בסקירה של הדפסת הכסף על ידי בנק ישראל ומקורות שקיבלו את הכסף - כאן

[3] שכר הממוצע של עובדי ציבור נכון ל 10/2016 הוא 14,067 ₪, בעוד ששכר הממוצע למשרת שכיר – 9,592 ₪

[4] JESÚS HUERTA DE SOTO, MONEY, BANK CREDIT, AND ECONOMIC CYCLES,2006

---